דלטא הפקות בע"מ ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו

החלטה

בקשה למתן צו ביניים.

הבקשה והעתירה מתייחסות לעסק הנמצא בטיילת חוף גורדון בתל אביב, במקביל לרח' הירקון 145, ופועל בו מזנון למכירת מזון עם הגשת משקאות משכרים (להלן: "העסק").

המבקשים טוענים כי הם רכשו את העסק מהבעלים הקודמים שלו, לאחר שערכו בדיקות ביחס להתכנות העסק במקום. בדיקתם העלתה כי קיים כנגד העסק צו סגירה שיפוטי שניתן כנגד הבעלים הקודמים שלו. לטענתם, לאחר שפנו למנהל האגף לרישוי עסקים, הוא הורה להם להגיש בקשה לרישיון שתיבחן על ידי כל הגורמים.

לטענת המבקשים הם הגישו בקשה לרישיון עסק בטרם פתיחתו, ביום 27.4.10, והם קבלו היתר זמני להפעלת העסק לרבות היתר להנחת שולחנות וכסאות על הטיילת, והיתר לפתיחת העסק עד לשעה 02:00. לאחר קבלת ההיתרים, נפתח העסק ביום 1.5.10. ההיתר הזמני ניתן לתקופת ניסיון של חודש ימים, כאשר צוין בו כי כל תלונה על מטרד או רעש יביאו לביטולו של ההיתר.

המבקשים קבלו חוות דעת של מומחה לאקוסטיקה מטעמם, כפי שנדרשו, ולטענתם למרות זאת הודע להם ביום 31.5.10 כי ההיתר הזמני לא יחודש. נקבע על ידי המשיבה כי העסק משמיע מוזיקה רועשת תחת כיפת השמיים וגורם למטרד.

המבקשים טוענים כי על פי חוות הדעת של המומחה האקוסטי מטעמם, ניתן להשמיע בעסק מוזיקה ברמה שלא תעלה על 75 DBA. למרות זאת, דורשת המשיבה כי לא תתנגן כלל מוזיקה במקום, מאחר שהעסק הוא ללא כתלים. ביום 22.6.10 הודע למבקשים על ביטול היתר הלילה שניתן להם, שלאחריה הגיעו מפקחים מטעם העירייה לעסק, ודרשו לפנותו משטח הטיילת.

טענת המבקשים מכוונת כלפי הנחיית המשיבה לפיה אין להשמיע כל מוסיקה בעסק, למרות הנחייתה ביחס להוצאת סקר אקוסטי, הנחייה שלאור עמדתה הנוכחית של המשיבה – לא היה בו כל צורך וטעם. המבקשים טוענים כי הסוקר האקוסטי מטעמם קבע כי השמעת מוסיקה ברמה של 75 דציבלים אינה מפריעה לציבור, וכי רעש הרקע במקום עומד על 55 דציבלים. לטענתם, עמדת המשיבה לפיה יש למנוע באופן מוחלט השמעת מוסיקה מחוץ לעסק, חורגת מכול הקריטריונים שנקבעו בחוק ובתקנות. עמדה זו לטענת המבקשים איננה סבירה.

המבקשים טוענים כי טענות המשיבה ביחס ל"היסטוריה" של העסק, והבטחות קודמיהם שלא מומשו, אינם רלוונטיים לגביהם. לטענתם, לא ניתנה להם זכות שימוע טרם שנשללו מהם ההיתרים. עוד נטען כי מאזן הנוחות מביא למסקנה כי אין לסגור את העסק, שנפתח לאחר קבלת היתרים ראויים והשקעות ניכרות של המבקשים.

המשיבה טענה כי מטרת המבקשים היא להפר את הוראות החוק, ולפתוח עסק חרף קיומם של צווי סגירה שיפוטיים ביחס אליו (צווים שהוצאו כנגד הבעלים הקודמים של העסק). מדובר בעסק המחליף בעלים באופן תדיר, וכיום אין לו רישיון ואף לא היתר זמני. הרשות לאיכות הסביבה סירבה לאשר את פתיחתו, וטרם ניתן לו היתר ממשטרת ישראל.

המשיבה טוענת כי העסק הוא עסק פורע חוק, המפר את כל ההבטחות וההתחייבויות שנתן. כך למשל, ערך מר משי, מנהל האגף לרישוי עסקים, ביקור בעסק ביום 29.5.10 בשעה 10:00, וכתב כי במועד זה הושמעה במקום מוסיקה שנשמעה למרחקים. ביקורת נוספת נערכה בעסק ביום 20.5.10. המשיבה מפנה למכתב שנכתב על ידיה לעסק (נספח י'2 לבקשה) בו ציינה המשיבה כי רמת הרעש של 75 דציבל עולה על המפלס של 55 דציבל רעש רקע, וזאת בסתירה לדרישות העירייה שפורטו במכתב קודם של המשיבה.

המשיבה טוענת כי מאחר שהעסק לא טיפל בנושא השמעת המוסיקה במקום, חרף הזהרות לבעלי העסק, הוחלט לבטל את ההיתרים. המשיבה הפנתה גם לפיתרון אקוסטי שניתן על ידי הבעלים הקודמים של העסק (והיה מקובל עליה) לפיו יהיו בתוך העסק רמקולים שישמיעו מוסיקה ברמה של 75 דציבלים, ואז תהיה רמת הרעש בחוץ – נמוכה משמעותית ממפלס רעש הרקע, ולא יישמע רעש מחוץ לעסק.

בשולי התגובה מציינת המשיבה כי ביום 30.6.10, נערכה בדיקה בעסק, והסתבר כי מפלס הרעש בו חורג ממה שהותר למבקשים במסגרת החלטתה של כב' השופטת קובו בצו הביניים שהוצא ביום 23.6.10.

המבקשים השיבו לתגובת המשיבה.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי.

כעולה מהבקשה והתגובות, קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לכמות הרעש הסבירה שיש להתיר במקום. עמדתה המקורית של המשיבה היתה כי ניתן להתיר רעש במפלס של 55 דציבל. המשיבה חזרה בה מעמדה זו והורתה למבקשים שלא להפעיל מוסיקה כלל, רק לאחר שהם הפרו את דרישת העירייה, והשמיעו במקום מוסיקה בעוצמה החורגת מהעוצמה המותרת. מנגד, לגישת המבקשים, ניתן להשמיע במקום רעש בעוצמה של 75 דציבל, וכך עולה לטענתם מחוות הדעת של המומחה האקוסטי מטעמם.

בשלב זה של הדיון, אין מקום לחוות דעה ביחס לעוצמת הרעש שיש להתיר במקום. אין גם מקום לחוות דעה ביחס להחלטת המשיבה לאסור כליל השמעת רעש במקום, לאור ההפרות הנטענות של המבקשים. אינני מתייחסת בשלב זה לטענות המשיבה לפיהן העסק הפר את התנאים להשמעת מוסיקה, והשמיע מוסיקה ברמות העולות על המותר. עניינים אלה יידונו כולם על פי הצורך במסגרת הדיון בעתירה לגופה.

בשלב זה, וכדי לאזן בין הנזקים שעלולים להיגרם למבקשים מחד גיסא, והנזקים שלעולים להיגרם לציבור מאידך גיסא, אני סבורה כי יש להותיר על כנו את ההסדר נושא צו הביניים שניתן על ידי כב' סגה"נ השופטת קובו, וזאת עד להכרעה בעתירה לגופה.

לכן, ניתן בזה צו ביניים לפיו העסק לא ייסגר, כל עוד המבקשים ישמיעו בו מוסיקה בעוצמה שלא תעלה על 60 דציבל בלבד. תוקפו של צו זה – עד להחלטה אחרת.